<h1>ראבי"ה סימן תתקל"ד</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ראיתי בסוף מסכת גיטין בספר רבינו האלפסי נ"ע, והילכת' כר' אליעזר דאמר, עידי מסירה כרתי. ושמעי' מהא נמי דלא בעי' עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה, דהא רב הוא דאמר [פ"ו ע"א] כתב ידו שנינו ועד, ואם ניסת בעד אחד וכתב ידי סופר שהוולד ממזר, והוא פסק כר' אלעזר בגיטין. ואי ס"ד דבעי' עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה, השתא היכא דליכא עידי חתימה כלל ואפי' עד אחד אכשר רב, היכא דאיכא עידי מסירה ועד אחד פסיל והוה ליה הוולד ממזר. אטו עד אחד מי גרע מהיכא דליכא עדים כלל. אלא מדפסיל רב בעד אחד ומכשיר היכא דאיכא עידי מסירה אפי' ליכא (אלא) עד אחד שמעינן דהא דפסול בעד אחד היכא דליכא עידי מסירה הוא דפסול, ואי איכא בחתימה שני עדים מכשיר ואע"ג דליכא עידי מסירה. (והא) [והיינו] דקתני [שם], שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, דאי ליכא בגט אלא עידי מסירה בלבד זימנין דמייתי עדי מסירה ואתי בעל ומערער ומקלקל לה, הילכך תקינו עדים שיהו חותמין בגט, דאי מערער בעל מפקינא לגיטא ומקיימין ליה בעידי חתימה ודחי' ליה. ואי ס"ד לא סגי לן בעידי חתימה עד דאיכא עידי מסירה מאי תיקון העולם איכא, אע"ג דמקיימין ליה בעידי חתימה ליחוש דילמא אתיהיב לה בלא עידי מסירה. אלא ודאי כל היכא דאיכא עידי חתימה לא בעינן עידי מסירה, והיכא דאיכא עידי מסירה לא בעינן עידי חתימה, דבחד מינייהו סגי. מיהו הני מילי בדיעבד, אי נמי דנמצאו עידי מסירה פסולין, דלא אמרינן עדיין אשת איש היא, אלא הואיל ואיכא עידי חתימה והן כשירין והגט יוצא מתחת ידה גרושין מעליא אינון. אבל לכתחילה בעינן עידי מסירה והן העיקר, שאין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם כדפרישית, דאי מייתי עידי מסירה קיימי עידי חתימה. וחזינן לגאון דאמר, הוו ידעין דהא דא"ר אלעזר, כתב סופר ועד הוולד ממזר, משום דהויא לר' אלעזר כמזויף מתוכו שהוולד ממזר. ודברים אלו אין שיקול הדעת מכריען, ואפי' הכי חזינן למכתבינהו משום דמלאכת שמים הוא. ורבי' שמואל בר' מאיר הגיה עלה, אין ללמוד מזה וטעות גדול הוא להרבות ממזרים בישראל. דמה דכתב רבי' האלפסי דלר' אלעזר, דסבירא לן כוותיה בגיטין, אי איכא עידי חתימה וליכא עידי מסירה, אי נמי איכא עידי מסירה ונמצאו פסולין, הרי הגט כשר בעידי חתימה, הואיל ויוצא מתחת ידי האשה, זאת לא תקום ולא תהיה. דהא בכל המסכתא לר' אלעזר עידי מסירה כרתי, דסבירא ליה דהאי וכתב לה לאו בחתימה מיירי אלא כתיבה לשמה, הילכך עידי מסירה עיקר. דאין האשה ניתרת לדברי הכל, אפי' לר' מאיר דאמר עידי חתימה עיקר, אלא א"כ נותן הגט לאשה בפני שנים, דקימא לן [ב' ע"ב], אין דבר שבערוה פחות משנים. והיכא דמודו האיש והאשה שנתן לה הגט בלא עידי מסירה אינה מגורשת. אי נמי, נמצאו עידי מסירה פסולין. והא דאמרי', שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, היינו פירושא, דבסתמא בפני העדים החתומים בגט נותן הגט, ומסתמא הן הן עידי מסירה. ואפי' בגט הבא ממדינת הים ומתו העדים החתומים בגט קודם שהגיע גט לידה הימנוה רבנן לאשה שאינה צריכה להביא עידי מסירה. ומיהו אם ידוע דלא הוו עדים בשעת מסירת הגט אינה מגורשת. ע"כ דברי רבי' שמואל נ"ע.
ואני יואל הלוי לא להכריעם באתי, שאין משיבים את האריים לאחר מיתה, אך תורה היא, וצריכים אנו לדקדק על דבריהם. מה שכתב רבי' האלפסי ודקדק מדרב, דאמר, אם ניסת בעד אחד וכתב ידי סופר שהוולד ממזר, והוא אמר, הלכה כר' אלעזר בגיטין, ואי ס"ד דבעינן עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה וכו', כדלעיל, אומר אני שאין זה דקדוק. דהא אמר רב, כתב ידו ועד שנינו, אבל כתב סופר ועד פסול, לאו סברא דנפשיה קאמר, כמו שסבור הרב, אלא רב לפרושי מילתא דת"ק דג' גיטין פסולין אתא לפרושי, ולאו משום דסבר כוותיה, דרב סבר כר' אליעזר דפליג עליה בסיפא. והשתא ליכא לדקדק כלום כדברי הרב. ואגב גררא אפרש המשנה. תחילה מה שפי' רבי' שלמה דמתני' דגיטין פסולין לא אתיא כר' מאיר, דהכא תנן, אם ניסת הוולד כשר, ור' מאיר סבירא ליה כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הוולד ממזר, שגגה הוא. דכי מעיינת בגמרא דמקשי, הא איכא שלום מלכות, (ולרבא) [ולרב] אמאי לא תני בהדי ג' גיטין פסולין. ומוקי לה רב דאמר זימנין תצא, למתני' דג' גיטין פסולין כר' מאיר, וגבי שלום מלכות הוולד ממזר והכא אם ניסת הוולד כשר. וה"פ, לרב דאמר מתני' ר' מאיר היא. כתב בכתב ידו בדיעבד הוולד כשר, הא נמי דרשי', וכתב לה היינו כתיבת ידו. ומיהו מדרבנן פסול, כדמוכח בגמ', דקאמר חששא דרבנן הוא. יש עליו עדים ואין בו זמן פסול לכתחילה ובדיעבד הוולד כשר, דהא איכא עידי חתימה. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, מפרש רב אליבא דר' מאיר כתב ידו שנינו. פירוש, הואיל דכתב ידו יש עם העד הרי הוא כשר בדיעבד והוולד כשר אליבא דר' מאיר אם ניסת בגט זה, אבל כתב סופר ועד הוולד ממזר, אבל חתם סופר ועד כשר דהשתא איכא עידי חתימה לר' מאיר. ובאלו ג' גיטין פסולין אין הוולד ממזר, כדאמר בגמרא, והא איכא שלום מלכות וכו', ומשני לר' מאיר התם הוולד ממזר והכא הוולד כשר. וטעמא, דאין פסולן פסול חמור כי התם. ולרב דאמר תצא אם ניסת באלו ג' גיטין פסולין, דחיק תלמודא לשנויי אליבא דרב ומוקי למתני' אליבא דר' מאיר. אבל לר' אלעזר פשיטא דהיכא שיש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, אפי' כתב סופר ועד, כשר וכשר היכא דאיכא עידי מסירה, ואפי' בלא עדים כלל, דעידי מסירה כרתי. ואחרי שהוכחנו דרב מוקי למתני' דג' גיטין פסולין אליבא דר' מאיר, והוא מפרש מתני', אין בו זמן ויש בו עד אחד, כתב ידו שנינו, אליבא דר' מאיר, אין דיקדוק של הרב כלום, דלר' אלעזר כולן כשרים לכתחילה, ורב סבירא ליה כר' אלעזר. ומה שכתב [ד]לר' אלעזר כל היכא דאיכא עידי חתימה לא בעינן עידי מסירה, אין נראה בעיני. דגרסי' בפ' התקבל [ס"ד ע"א], איתמר, בעל אמר לפקדון ושליש אומר לגירושין, פי' שהייתי שלוחה לקבלה וקבלתיו ונתגרשה בקבלתי, והאיש והאשה יחד בעיר. וכן פר"ש. והבעל אומר, לפיקדון נתתיתו לך עד שאראה אם אתפייס עמה. רב הונא אמר, בעל נאמן, דאם איתא דלגירושין יהביה, לדידה הוה יהיב. רב חסדא אמר, שליש נאמן. ואפי' לרב הונא, (ד)אי הוה הגט ביד אשה לא מצי למימר לפיקדון יהביתיה לה, דכל גט שביד האשה נאמנת לומר שגירשה. וכן מוכח במסקנא, דקאמר התם, מיגו דאי אמרה לדידי יהביה בעל. פי', כשהוא בידי האשה. והכא ליכא עידי מסירה, שאם היו עידי מסירה יבואו ויעידו. ומוכחא הסוגיא דאליבא דר' מאיר פליגי, דאמר עידי חתימה כרתי, אלמא דלר' אלעזר אע"ג דאיכא עידי חתימה צריך לעידי מסירה. ואליבא דר' מאיר לא בעינן עידי מסירה, דהא התם מקשי, תנן, האשה שאמרה, התקבל לי גיטי, צריכה שני כתי עדים, שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שאומרים בפנינו קיבל. ומקשי, תינח אמרה, קבל למה לי, וקשי' לרב חסדא דאמר שליש נאמן. אמר רבא, הא מני ר' אליעזר היא, דאמר עידי מסירה כרתי. פי', ואנן אליבא דר' מאיר פליגינן, ולדידיה לא בעינן עידי קבלה, הואיל דאיכא עידי חתימה, ושליש נאמן לומר שנמסר לו בתורת קבלה. ומתני' דמצריך שנים לקבלה, ר' אליעזר היא, דלא סגי ליה בעידי חתימה. אלמא לר' אליעזר לא מהני עידי חתימה בלא עידי מסירה, ואע"פ שהשליש נאמן, דאין עדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, כאשר פי' רבי' שמואל לעיל. ומכאן נמי משמע דאליבא דר' מאיר לא בעינן עידי מסירה, הואיל דאיכא עידי חתימה. והיינו שלא כדברי רבי' שמואל, שאומר שאפי' לר' מאיר בעינן עידי קבלה. ואין דבר שבערוה פחות משנים, היינו עידי חתימה שחותמין לשמה של האשה אליבא דר' מאיר. ושמא רבי' שמואל יכול לדחות דמה שנאמנת אליבא דר' מאיר, באומרה, נתנו לי בעידי מסירה והלכו להם למדינת הים. ולא מוכח הכי לפי ראות עיני, דהא אליבא דר' אליעזר מתרצינן דצריך שנים לקבלה, ואע"ג דשליש נאמן לא מהימנינן ליה למימר, קיבלתי בעידי מסירה, אלא אם כן יבואו עידי קבלה. ואמ' בפ' כל הגט [כ"ד ע"א], כתב לגרש את אשתו ונמלך. מצאו בן עירו ואמר לו, שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך, פסול לגרש בו. ואמרי' בגמרא [שם ע"ב], א"ל אביי, אלא מעתה, שני הוא דלא מצי מגרש, הא ראשון מצי מגרש ביה, והא אמרת, ולא אחר יכול להוציא עליה' שטר חוב. פי', שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין אחד יכול להוציא עליהן שטר חוב, דא"ל, אני לא לויתי ממך, אלא חבירי לוה ממך ומסר לך שטר זה. והכי נמי לא בעלה כתבו אלא יוסף בן שמעון האחר כתבו, ונמלך ולא גירשה והשליכו לאיבוד מדעת, ולקחה אותו זו שהיתה רוצה להתגרש בו, ואמאי ראשון מצי מגרש בו. אלא מאי אית לך למימר בעידי מסירה ור' אלעזר היא, שמכירים את שניהם ומעידים שזה מסרו לה, אבל בעידי חתימה לא, שמא נמלך זה שכתבו וחתמו ולא גירש אשתו ומסרו לזו אשת חבירו. וכן פי' רבי' שלמה. ואי כדברי רבי' שמואל, דאמר דאף לר' מאיר בעינן נמי עידי מסירה עם עידי חתימה, א"כ אמאי מתרץ דווקא לר' אליעזר ולא אליבא דר' מאיר. ומיהו נ"ל דאליבא דר' מאיר אם היו באין החתומים ואומרין שלגדולה מסר בפניהם דכשר הגט. אבל רבי' יב"א פליגא, ואומר דלר' מאיר אפי' יעידו שלזו נמסר פסול, דבעינן הוכחה מתוך הגט למי נכתב. ואין צריך להאריך בזה. ובפ' המגרש [פ"ו ע"ב] תנן, שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהן לזו ושניהן לזו. ומוקמי' בגמ' דלא כר' אלעזר, דאי ר' אליעזר הא לא ידעי בהי מינייהו קא מיגרשא. אלמא שאע"פ שנחתם לא מהני אליבא דר' אלעזר, והיינו שלא כדברי רבי' האלפסי, שכתב דמהני עדי חתימה בלא עידי מסירה לר' אלעזר. ואני אשר עם לבבי כתבתי. אבי מורי.
<h2>דף פו.</h2>
ראיתי בסוף מסכת גיטין בספר רבינו האלפסי נ"ע, והילכת' כר' אליעזר דאמר, עידי מסירה כרתי. ושמעי' מהא נמי דלא בעי' עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה, דהא רב הוא דאמר [פ"ו ע"א] כתב ידו שנינו ועד, ואם ניסת בעד אחד וכתב ידי סופר שהוולד ממזר, והוא פסק כר' אלעזר בגיטין. ואי ס"ד דבעי' עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה, השתא היכא דליכא עידי חתימה כלל ואפי' עד אחד אכשר רב, היכא דאיכא עידי מסירה ועד אחד פסיל והוה ליה הוולד ממזר. אטו עד אחד מי גרע מהיכא דליכא עדים כלל. אלא מדפסיל רב בעד אחד ומכשיר היכא דאיכא עידי מסירה אפי' ליכא (אלא) עד אחד שמעינן דהא דפסול בעד אחד היכא דליכא עידי מסירה הוא דפסול, ואי איכא בחתימה שני עדים מכשיר ואע"ג דליכא עידי מסירה. (והא) [והיינו] דקתני [שם], שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, דאי ליכא בגט אלא עידי מסירה בלבד זימנין דמייתי עדי מסירה ואתי בעל ומערער ומקלקל לה, הילכך תקינו עדים שיהו חותמין בגט, דאי מערער בעל מפקינא לגיטא ומקיימין ליה בעידי חתימה ודחי' ליה. ואי ס"ד לא סגי לן בעידי חתימה עד דאיכא עידי מסירה מאי תיקון העולם איכא, אע"ג דמקיימין ליה בעידי חתימה ליחוש דילמא אתיהיב לה בלא עידי מסירה. אלא ודאי כל היכא דאיכא עידי חתימה לא בעינן עידי מסירה, והיכא דאיכא עידי מסירה לא בעינן עידי חתימה, דבחד מינייהו סגי. מיהו הני מילי בדיעבד, אי נמי דנמצאו עידי מסירה פסולין, דלא אמרינן עדיין אשת איש היא, אלא הואיל ואיכא עידי חתימה והן כשירין והגט יוצא מתחת ידה גרושין מעליא אינון. אבל לכתחילה בעינן עידי מסירה והן העיקר, שאין העדים חותמין אלא מפני תיקון העולם כדפרישית, דאי מייתי עידי מסירה קיימי עידי חתימה. וחזינן לגאון דאמר, הוו ידעין דהא דא"ר אלעזר, כתב סופר ועד הוולד ממזר, משום דהויא לר' אלעזר כמזויף מתוכו שהוולד ממזר. ודברים אלו אין שיקול הדעת מכריען, ואפי' הכי חזינן למכתבינהו משום דמלאכת שמים הוא. ורבי' שמואל בר' מאיר הגיה עלה, אין ללמוד מזה וטעות גדול הוא להרבות ממזרים בישראל. דמה דכתב רבי' האלפסי דלר' אלעזר, דסבירא לן כוותיה בגיטין, אי איכא עידי חתימה וליכא עידי מסירה, אי נמי איכא עידי מסירה ונמצאו פסולין, הרי הגט כשר בעידי חתימה, הואיל ויוצא מתחת ידי האשה, זאת לא תקום ולא תהיה. דהא בכל המסכתא לר' אלעזר עידי מסירה כרתי, דסבירא ליה דהאי וכתב לה לאו בחתימה מיירי אלא כתיבה לשמה, הילכך עידי מסירה עיקר. דאין האשה ניתרת לדברי הכל, אפי' לר' מאיר דאמר עידי חתימה עיקר, אלא א"כ נותן הגט לאשה בפני שנים, דקימא לן [ב' ע"ב], אין דבר שבערוה פחות משנים. והיכא דמודו האיש והאשה שנתן לה הגט בלא עידי מסירה אינה מגורשת. אי נמי, נמצאו עידי מסירה פסולין. והא דאמרי', שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, היינו פירושא, דבסתמא בפני העדים החתומים בגט נותן הגט, ומסתמא הן הן עידי מסירה. ואפי' בגט הבא ממדינת הים ומתו העדים החתומים בגט קודם שהגיע גט לידה הימנוה רבנן לאשה שאינה צריכה להביא עידי מסירה. ומיהו אם ידוע דלא הוו עדים בשעת מסירת הגט אינה מגורשת. ע"כ דברי רבי' שמואל נ"ע.
ואני יואל הלוי לא להכריעם באתי, שאין משיבים את האריים לאחר מיתה, אך תורה היא, וצריכים אנו לדקדק על דבריהם. מה שכתב רבי' האלפסי ודקדק מדרב, דאמר, אם ניסת בעד אחד וכתב ידי סופר שהוולד ממזר, והוא אמר, הלכה כר' אלעזר בגיטין, ואי ס"ד דבעינן עידי מסירה היכא דאיכא עידי חתימה וכו', כדלעיל, אומר אני שאין זה דקדוק. דהא אמר רב, כתב ידו ועד שנינו, אבל כתב סופר ועד פסול, לאו סברא דנפשיה קאמר, כמו שסבור הרב, אלא רב לפרושי מילתא דת"ק דג' גיטין פסולין אתא לפרושי, ולאו משום דסבר כוותיה, דרב סבר כר' אליעזר דפליג עליה בסיפא. והשתא ליכא לדקדק כלום כדברי הרב. ואגב גררא אפרש המשנה. תחילה מה שפי' רבי' שלמה דמתני' דגיטין פסולין לא אתיא כר' מאיר, דהכא תנן, אם ניסת הוולד כשר, ור' מאיר סבירא ליה כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הוולד ממזר, שגגה הוא. דכי מעיינת בגמרא דמקשי, הא איכא שלום מלכות, (ולרבא) [ולרב] אמאי לא תני בהדי ג' גיטין פסולין. ומוקי לה רב דאמר זימנין תצא, למתני' דג' גיטין פסולין כר' מאיר, וגבי שלום מלכות הוולד ממזר והכא אם ניסת הוולד כשר. וה"פ, לרב דאמר מתני' ר' מאיר היא. כתב בכתב ידו בדיעבד הוולד כשר, הא נמי דרשי', וכתב לה היינו כתיבת ידו. ומיהו מדרבנן פסול, כדמוכח בגמ', דקאמר חששא דרבנן הוא. יש עליו עדים ואין בו זמן פסול לכתחילה ובדיעבד הוולד כשר, דהא איכא עידי חתימה. יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, מפרש רב אליבא דר' מאיר כתב ידו שנינו. פירוש, הואיל דכתב ידו יש עם העד הרי הוא כשר בדיעבד והוולד כשר אליבא דר' מאיר אם ניסת בגט זה, אבל כתב סופר ועד הוולד ממזר, אבל חתם סופר ועד כשר דהשתא איכא עידי חתימה לר' מאיר. ובאלו ג' גיטין פסולין אין הוולד ממזר, כדאמר בגמרא, והא איכא שלום מלכות וכו', ומשני לר' מאיר התם הוולד ממזר והכא הוולד כשר. וטעמא, דאין פסולן פסול חמור כי התם. ולרב דאמר תצא אם ניסת באלו ג' גיטין פסולין, דחיק תלמודא לשנויי אליבא דרב ומוקי למתני' אליבא דר' מאיר. אבל לר' אלעזר פשיטא דהיכא שיש בו זמן ואין בו אלא עד אחד, אפי' כתב סופר ועד, כשר וכשר היכא דאיכא עידי מסירה, ואפי' בלא עדים כלל, דעידי מסירה כרתי. ואחרי שהוכחנו דרב מוקי למתני' דג' גיטין פסולין אליבא דר' מאיר, והוא מפרש מתני', אין בו זמן ויש בו עד אחד, כתב ידו שנינו, אליבא דר' מאיר, אין דיקדוק של הרב כלום, דלר' אלעזר כולן כשרים לכתחילה, ורב סבירא ליה כר' אלעזר. ומה שכתב [ד]לר' אלעזר כל היכא דאיכא עידי חתימה לא בעינן עידי מסירה, אין נראה בעיני. דגרסי' בפ' התקבל [ס"ד ע"א], איתמר, בעל אמר לפקדון ושליש אומר לגירושין, פי' שהייתי שלוחה לקבלה וקבלתיו ונתגרשה בקבלתי, והאיש והאשה יחד בעיר. וכן פר"ש. והבעל אומר, לפיקדון נתתיתו לך עד שאראה אם אתפייס עמה. רב הונא אמר, בעל נאמן, דאם איתא דלגירושין יהביה, לדידה הוה יהיב. רב חסדא אמר, שליש נאמן. ואפי' לרב הונא, (ד)אי הוה הגט ביד אשה לא מצי למימר לפיקדון יהביתיה לה, דכל גט שביד האשה נאמנת לומר שגירשה. וכן מוכח במסקנא, דקאמר התם, מיגו דאי אמרה לדידי יהביה בעל. פי', כשהוא בידי האשה. והכא ליכא עידי מסירה, שאם היו עידי מסירה יבואו ויעידו. ומוכחא הסוגיא דאליבא דר' מאיר פליגי, דאמר עידי חתימה כרתי, אלמא דלר' אלעזר אע"ג דאיכא עידי חתימה צריך לעידי מסירה. ואליבא דר' מאיר לא בעינן עידי מסירה, דהא התם מקשי, תנן, האשה שאמרה, התקבל לי גיטי, צריכה שני כתי עדים, שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שאומרים בפנינו קיבל. ומקשי, תינח אמרה, קבל למה לי, וקשי' לרב חסדא דאמר שליש נאמן. אמר רבא, הא מני ר' אליעזר היא, דאמר עידי מסירה כרתי. פי', ואנן אליבא דר' מאיר פליגינן, ולדידיה לא בעינן עידי קבלה, הואיל דאיכא עידי חתימה, ושליש נאמן לומר שנמסר לו בתורת קבלה. ומתני' דמצריך שנים לקבלה, ר' אליעזר היא, דלא סגי ליה בעידי חתימה. אלמא לר' אליעזר לא מהני עידי חתימה בלא עידי מסירה, ואע"פ שהשליש נאמן, דאין עדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם, כאשר פי' רבי' שמואל לעיל. ומכאן נמי משמע דאליבא דר' מאיר לא בעינן עידי מסירה, הואיל דאיכא עידי חתימה. והיינו שלא כדברי רבי' שמואל, שאומר שאפי' לר' מאיר בעינן עידי קבלה. ואין דבר שבערוה פחות משנים, היינו עידי חתימה שחותמין לשמה של האשה אליבא דר' מאיר. ושמא רבי' שמואל יכול לדחות דמה שנאמנת אליבא דר' מאיר, באומרה, נתנו לי בעידי מסירה והלכו להם למדינת הים. ולא מוכח הכי לפי ראות עיני, דהא אליבא דר' אליעזר מתרצינן דצריך שנים לקבלה, ואע"ג דשליש נאמן לא מהימנינן ליה למימר, קיבלתי בעידי מסירה, אלא אם כן יבואו עידי קבלה. ואמ' בפ' כל הגט [כ"ד ע"א], כתב לגרש את אשתו ונמלך. מצאו בן עירו ואמר לו, שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך, פסול לגרש בו. ואמרי' בגמרא [שם ע"ב], א"ל אביי, אלא מעתה, שני הוא דלא מצי מגרש, הא ראשון מצי מגרש ביה, והא אמרת, ולא אחר יכול להוציא עליה' שטר חוב. פי', שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין אחד יכול להוציא עליהן שטר חוב, דא"ל, אני לא לויתי ממך, אלא חבירי לוה ממך ומסר לך שטר זה. והכי נמי לא בעלה כתבו אלא יוסף בן שמעון האחר כתבו, ונמלך ולא גירשה והשליכו לאיבוד מדעת, ולקחה אותו זו שהיתה רוצה להתגרש בו, ואמאי ראשון מצי מגרש בו. אלא מאי אית לך למימר בעידי מסירה ור' אלעזר היא, שמכירים את שניהם ומעידים שזה מסרו לה, אבל בעידי חתימה לא, שמא נמלך זה שכתבו וחתמו ולא גירש אשתו ומסרו לזו אשת חבירו. וכן פי' רבי' שלמה. ואי כדברי רבי' שמואל, דאמר דאף לר' מאיר בעינן נמי עידי מסירה עם עידי חתימה, א"כ אמאי מתרץ דווקא לר' אליעזר ולא אליבא דר' מאיר. ומיהו נ"ל דאליבא דר' מאיר אם היו באין החתומים ואומרין שלגדולה מסר בפניהם דכשר הגט. אבל רבי' יב"א פליגא, ואומר דלר' מאיר אפי' יעידו שלזו נמסר פסול, דבעינן הוכחה מתוך הגט למי נכתב. ואין צריך להאריך בזה. ובפ' המגרש [פ"ו ע"ב] תנן, שנים ששלחו שני גיטין שוין ונתערבו נותן שניהן לזו ושניהן לזו. ומוקמי' בגמ' דלא כר' אלעזר, דאי ר' אליעזר הא לא ידעי בהי מינייהו קא מיגרשא. אלמא שאע"פ שנחתם לא מהני אליבא דר' אלעזר, והיינו שלא כדברי רבי' האלפסי, שכתב דמהני עדי חתימה בלא עידי מסירה לר' אלעזר. ואני אשר עם לבבי כתבתי. אבי מורי.
